החלטה בתיק עמ"מ 180/02

ערעור על החלטת השופט המשפטאי (כב' הנשיא רס"ן צבי לקח), אשר ביטל ביום 14.5.02 את צו המעצר המנהלי אשר הוצא בעניינו של המשיב.

כבר בפתח הדברים יאמר כי ערעור זה חושף שורה ארוכה של מחדלים ותקלות אשר אינם מוסיפים כבוד לכל אלה אשר היו מעורבים בהליכי מעצרו המנהלי של המשיב. על הנפקויות המשפטיות הנודעות לתקלות אלה אעמוד, באופן מפורט, בהמשך, אך בטרם אעשה כן דומה כי ראוי לפתוח בתיאור השתלשלות העניינים.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 3.4.02 נעצר המשיב, תושב טול-כרם, ובהמשך הועבר, כרבים אחרים, למתקן המעצר שבמחנה עופר.

בהמשך, נבחן עניינו ע"י גורמי הביטחון, וביום 16.4.02 הורה המפקד הצבאי, אל"ם אריאל פלג, בהתאם לסמכותו לפי ס' 1 לצו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה)(יהודה והשומרון)(מס' 1226), התשמ"ח- 1988, לעצור את המשיב במעצר מנהלי לתקופה של 3 חודשים, היינו מיום 17.4.02 ועד ליום 16.7.02, זאת בשל היותו "פעיל חמא"ס המסכן את בטחון האזור".

אין חולק כי בנסיבות העניין חובה הייתה להביא את המשיב בפני שופט לא יאוחר מ96- שעות לאחר הוצאת  צו המעצר המנהלי בעניינו, וכך אף אין חולק כי בפועל הובא המשיב לראשונה בפני שופט רק ביום 26.4.02.

הואיל וכך, ומשבהתאם לדין אשר היה בתוקף אותה עת פקע תוקף צו המעצר המנהלי עוד קודם הבאת המשיב בפני שופט, בחרו הרשויות להעביר המשיב למסלול של חקירה פלילית, ובהתאם - התבקשה הארכת מעצרו ב30- יום לצורך זה.  לבקשה זו נעתר ביהמ"ש קמא באופן חלקי, ומעצרו של המשיב הוארך ב 20- ימים.

ביום 1.5.02, משנתגלו לא מעט עצורים אשר לא הובאו בפני שופט לביקורת שיפוטית כמתחייב, חתם מפקד כוחות צה"ל באזור על הוראת שעה אשר באה להכשיר צווי מעצר מנהלי אשר בפועל פקע תוקפם בשל אי הבאת העצור בפני שופט כמתחייב (צו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה)(יהודה והשומרון)(תיקון מס' 21)(מס' 1503), התשס"ב- 2002). בהתאם להוראות צו זה, מי שהוצא לגביו צו מעצר מנהלי ולא הובא לביקורת שיפוטית תוך התקופה הקבועה בדין, יובא לביקורת בהקדם ולא יאוחר מיום 10.5.02. מסתבר, כי לאורו של צו זה סברה התביעה כי תוקפו של צו המעצר המנהלי לא פקע, ומכל מקום ניתן לשוב ולהחיותו, ולפיכך הובא המשיב ביום 2.5.02 בפני שופט משפטאי לצורך אישור הצו, כנדרש.

בדיון ראשון זה, מצא השופט כי החומר החסוי אשר הוצג לעיונו איננו מפורט דיו, ולפיכך דחה את המשך הדיון ליום 8.5.02.

והנה, בין הדיון הראשון לדיון הנדחה, סבר מי שסבר כי מוטב להוציא למשיב צו מעצר מנהלי חדש, תחת ניסיון להגן על חוקיותו של צו המעצר הראשון. הואיל וכך, הובא ביום 6.5.02 עניינו של המשיב  בפני מפקד צבאי בשנית, והפעם היה זה אל"ם משה הגר. השתלשלות העניינים בעניינו של המשיב הובאה בפני המפקד הצבאי, וזה החליט לשוב ולאשר את מעצרו המנהלי של המשיב. יחד עם זאת, ובהתאם להמלצת יועציו המשפטיים, קבע המפקד כי תוקפו של הצו החדש יביא בחשבון את תקופת מעצרו של המשיב קודם הוצאת הצו החדש, ולפיכך נקבע כי תוקפו של זה יהיה מיום 6.5.02, מועד חתימת הצו השני, ועד ליום 2.7.02.